נדיר למצוא אנשים שמחבבים בעלי חיים מסוג הזוחלים עד שהם הופכים אותם לחבריהם הטובים ביותר. נחשים וזוחלים אחרים אינם הבחירה הטבעית של רבים מאתנו כחיות מחמד, והחשש מהם מובן וטבעי. אלא שיש אנשים שאצלם פחד מנחשים הוא עמוק וקיצוני עד כדי כך שהוא מאובחן מקצועית ורשמית כאופידיופוביה הדורשת טיפול ספציפי. פחד כזה עלול לשתק אנשים או לגרום להם לדמיין הימצאות של נחשים בכל מקום ולפגוע באיכות חייהם ובביטחון העצמי שלהם.
למה דווקא פחד מנחשים?
מלבד הסיבה הברורה של ארס הנחשים המסוכנים שעלולים להגיע לכל מקום ולהכיש, קיים גם היבט תרבותי לבעל חיים זה. זה מה שהופך אותו ללא רצוי ולשלילי במיוחד וזה גם מה שהופך פחד מנחשים (אופידיופוביה) אצל ילדים ומבוגרים לבעל הקשרים רחבים גם באופן הגידול והחינוך של הילד. אחד מכל שלושה מבוגרים נחשב לבעל פחד כזה בדרגות חומרה שונות, אבל לא כולם מטפלים בזה אם זה לא מתבטא בחיי היום יום שלהם בצורה קיצונית ולא רציונלית במיוחד. תרבותית, מובן למה יתייחסו לנחשים כסמל הרוע והמוות ויתעבו אותם.
כשפחד הופך לחרדה
חרדה משתקת משום שהיא לא רציונלית ומתרחשת בעיקר במוחו של האדם, שאינו מצליח לשלוט בדמיון שלו ולעצב מציאות קשה ורעה הרבה יותר מאשר היא באמת. כך הוא יכול לראות נחשים בכל מקום ולא לתפקד אם הוא מגיע למצב של התקף כזה. אם הפחד נוכח כל הזמן ועקבי והלוקה בו ממש מצפה לראות נחש כאשר ברור שהסבירות לכך נמוכה, או כאשר הוא נלחץ בגלל תמונה כזאת, זה דורש התערבות מקצועית וטיפול. רק פסיכולוגים ואנשי מקצוע יכולים לטפל במקרים כאלה בהצלחה ובצורה הדרגתית שגורמת לילד לרחוש להם אמון.
התקפי חרדה
במקרים אחרים, גם אם נתקל בנחש או לא ראה אותו זה עלול לגרום להתפרצות ולהתקף חרדה שבו הכל יכול לקרות. המצב הקלאסי של התקף כזה הוא מצוקה נוראית פיזית ונפשית, הזעה ודפיקות לב, רעד ואפילו עילפון. השאלה שיש לשאול היא מהי תדירות ההתקפים האלה כדי לדעת איך לטפל בהם ולמה זה קורה. זה חיוני במיוחד אם הנחשים הם דמיוניים ואם ילדים רואים אותם בכל מקום גם כשאינן נמצאים. זה מחייב התייחסות מוקדמת ככל האפשר כדי להחזיר את הילד לאיזון ולעזור לו לשלוט במצב ובתגובות הרגשיות והגופניות שלו.
איך זה נראה בשטח?
נחשים לא נמצאים באופן טבעי בסביבה של האדם, במיוחד האורבני, אבל גם במקומות כאלה ילדים ומבוגרים כאלה יימנעו בעקביות מכל מפגש כזה עם נחשים ודמויי נחשים. לא גן חיות, לא בית גידול ביתי ולא פינות ליטוף לילדים. במקרים כאלה יש לטפל מקצועית לא כדי להפוך אותם למעריצי נחשים אלא כדי להוריד את רמת החרדה לטבעית ונורמלית, כזאת ששומרת עלינו ערניים למקרה של נחש בסביבה כדי שלא נוכש. הטיפול מחזיר ילדים לרמת תפקוד טבעי וסביר.
מה עושים כדי לטפל?
פונים לייעוץ מקצועי ולאבחון ומסבירים בדיוק כיצד זה מתבטא בחיי הילד או המבוגר. לא מנסים לטפל באופן לא מקצועי על ידי טיפול בהלם ואלתור מפגש עם נחש, אפילו בכלוב. זה לא יוסיף לילד אמון במי שמנסה לטפל בו אם זה יקרה לא בצורה מקצועית ולא בהדרגה. מניחים את זה אך ורק לאנשי המקצוע משום שצריך לברר גם את האסוציאציות של הילד והמבוגר שהם מקבלים מהנחשים. לא תמיד יש לזה הקשר ברור אבל לא פעם יש הסבר שמונח מאחורי הפחד. בטיפול פסיכולוגי נכון אפשר להביא את הילד למצב של חיים בביטחון למרות הנחשים שקיימים בעולם.